אסימפטוטה אופקית – המונה והמכנה מאותה מעלה, ולכן y שווה למנת המקדמים של x2:
y=16=6
תשובה:x=3, x=−3, y=6
סעיף ה
תשובה סופית: ראו סקיצה.
לפי כל מה שמצאנו (חיתוכים, מקסימום ב־(0,2), אסימפטוטות x=±3 ו־y=6, וסימטריה ביחס לציר ה־y):
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ו (1)
תשובה סופית:x=4, x=10, y=6
הגרף של g(x)=f(x−7) מתקבל מהגרף של f(x) בהזזה של 7 יחידות ימינה. לכן האסימפטוטות האנכיות זזות ימינה ב־7, והאסימפטוטה האופקית לא משתנה:
x=−3+7=4,x=3+7=10,y=6
תשובה:x=4, x=10, y=6
סעיף ו (2)
תשובה סופית: לא – תחום ההגדרה אינו סימטרי (ציר הסימטריה הוא x=7).
לא. תחום ההגדרה של g(x) הוא כל x פרט ל־x=4 ו־x=10 – הוא אינו סימטרי ביחס ל־0: למשל g(4) לא מוגדר, אבל g(−4)=f(−11) מוגדר. לכן לא ייתכן ש־g(−x)=g(x) לכל x.
(גם בגרף: ציר הסימטריה של g הוא הישר x=7, ולא ציר ה־y.)
תשובה: לא – תחום ההגדרה אינו סימטרי (ציר הסימטריה הוא x=7).
הגרף של g(x)=f(x+a) מתקבל מהגרף של f(x) בהזזה אופקית: ∣a∣ יחידות שמאלה אם a>0, ימינה אם a<0. נקודת המקסימום הפנימית של f היא ב־x=5.6, ולכן של g היא ב־x=5.6−a:
המכנה (x2+1)2 תמיד חיובי, ולכן הסימן של f′(x) הוא הסימן של 20x:
x
x<0
0
x>0
f′(x)
−
0
+
f(x)
↘
min
↗
תשובה:(0,−8) – נקודת מינימום.
סעיף ב (2)
תשובה סופית: עלייה: x>0, ירידה: x<0.
לפי טבלת הסימנים בסעיף ב (1):
עלייה: x>0. ירידה: x<0.
תשובה: עלייה: x>0, ירידה: x<0.
סעיף ג
תשובה סופית:(2,0), (−2,0)
נציב f(x)=0:
x2+1x2−9+1=0⇒x2+1x2−9=−1
x2−9=−x2−1⇒2x2=8⇒x2=4
לכן x=2 או x=−2.
תשובה:(2,0), (−2,0)
סעיף ד
תשובה סופית: ראו סקיצה בפתרון המלא.
נסמן את האסימפטוטה y=2, את נקודת המינימום (0,−8) ואת נקודות החיתוך (±2,0). הפונקציה יורדת עד x=0 ועולה אחריו, ומתקרבת ל־y=2 מלמטה משני הצדדים.
תשובה: ראו סקיצה בפתרון המלא.
סעיף ה (1)
תשובה סופית: גרף I
לפי סעיף ב: f′(x)<0 בעבור x<0, f′(0)=0, ו־f′(x)>0 בעבור x>0. כלומר גרף הנגזרת נמצא מתחת לציר ה־x משמאל לראשית, עובר דרך הראשית, ונמצא מעל ציר ה־x מימין לראשית.
גרף II הפוך בסימנים (חיובי משמאל ושלילי מימין). בגרפים III ו־IV הגרף אינו עובר דרך הראשית (מתאפס במקום אחר). לכן רק גרף I מתאים.
תשובה: גרף I
סעיף ה (2)
תשובה סופית:S=16
בתחום −2≤x≤0 הנגזרת שלילית (השטח מתחת לציר), ובתחום 0≤x≤2 היא חיובית. פונקציה קדומה של f′(x) היא f(x), ולכן:
הנקודה (11,48) היא מקסימום. הפונקציה יורדת עד קצה תחום ההגדרה x=15, ולכן (15,0) היא נקודת מינימום (קיצון בקצה התחום).
תשובה: מקסימום (11,48), מינימום (קצה) (15,0)
סעיף ד
תשובה סופית: ראו סקיצה בפתרון המלא.
נסמן את נקודות החיתוך ואת נקודות הקיצון. הפונקציה עולה עד x=11 ויורדת עד x=15, שם הגרף נגמר.
תשובה: ראו סקיצה בפתרון המלא.
סעיף ה (1)
תשובה סופית: גרף III
הגרף של g(x)=f(x+6) הוא הגרף של f(x) מוזז 6 יחידות שמאלה. לכן:
• נקודות החיתוך עם ציר ה־x זזות ל־x=3−6=−3 ו־x=15−6=9 (הגרף נגמר ב־x=9).
• החיתוך עם ציר ה־y: g(0)=f(6)=(18−9)⋅9=27>0.
גרף שנגמר מימין, שעובר את ציר ה־x משמאל לציר ה־y וחותך את ציר ה־y מעל ציר ה־x, עם מקסימום מימין לציר ה־y – זה גרף III. (בגרף I החיתוך עם ציר ה־y שלילי, כמו ב־f(x) עצמה; גרפים II ו־IV הם בעלי מינימום ולא מקסימום.)
תשובה: גרף III
סעיף ה (2)
תשובה סופית:(5,48) – מקסימום
ההזזה שמאלה ב־6 לא משנה את ערכי ה־y, רק מזיזה את ערכי ה־x ב־6. המקסימום של f(x) ב־(11,48) עובר ל־(11−6,48):
אסימפטוטה אנכית: המכנה מתאפס ב־x=0, ובנקודה זו המונה שווה ל־a=0 (לא מתאפס). לכן x=0 היא אסימפטוטה אנכית.
אסימפטוטה אופקית: החזקה הגבוהה במונה (x2) גדולה מהחזקה הגבוהה במכנה (x), ולכן כאשר x→±∞ הפונקציה אינה שואפת למספר – אין אסימפטוטה אופקית.
תשובה:x=0 בלבד.
סעיף ב
תשובה סופית:a=9
נציב את הנקודה (2,7.5):
222+2+a=7.5⇒6+a=15⇒a=9
תשובה:a=9
סעיף ג
תשובה סופית: מקסימום (−3,−5), מינימום (3,7)
כעת f(x)=xx2+x+9. נגזור לפי כלל הנגזרת של מנה:
f′(x)=x2(2x+1)⋅x−(x2+x+9)⋅1=x2x2−9
נשווה לאפס: x2−9=0, ולכן x=3 או x=−3.
f(3)=39+3+9=7f(−3)=−39−3+9=−5
המכנה x2 חיובי, ולכן הסימן של f′(x) הוא הסימן של x2−9:
x
x<−3
−3
−3<x<0
0
0<x<3
3
x>3
f′(x)
+
0
−
לא מוגדרת
−
0
+
f(x)
↗
max
↘
↘
min
↗
תשובה: מקסימום (−3,−5), מינימום (3,7)
סעיף ד
תשובה סופית: ראו סקיצה בפתרון המלא.
נסמן את האסימפטוטה x=0, את המקסימום (−3,−5) ואת המינימום (3,7). לגרף אין נקודות חיתוך עם הצירים (המונה x2+x+9 תמיד חיובי, כי הדיסקרימיננטה 1−36<0, ו־x=0).
תשובה: ראו סקיצה בפתרון המלא.
סעיף ה (1)
תשובה סופית: ראו סקיצה בפתרון המלא.
g′(x)=f(x)−11, כלומר הגרף של g′(x) הוא הגרף של f(x) מוזז 11 יחידות למטה:
• המקסימום עובר ל־(−3,−5−11)=(−3,−16) והמינימום ל־(3,7−11)=(3,−4).
• האסימפטוטה x=0 נשארת.
• נקודות החיתוך עם ציר ה־x: f(x)=11:
xx2+x+9=11⇒x2−10x+9=0⇒x=1,x=9
תשובה: ראו סקיצה בפתרון המלא.
סעיף ה (2)
תשובה סופית: מקסימום ב־x=1, מינימום ב־x=9
נקודות הקיצון של g(x) הן הנקודות שבהן g′(x) מתאפסת ומחליפה סימן. לפי הגרף של g′(x):
x
x<0
0<x<1
1
1<x<9
9
x>9
g′(x)
−
+
0
−
0
+
g(x)
↘
↗
max
↘
min
↗
(בתחום x<0 הנגזרת שלילית תמיד – הערך הגבוה ביותר שלה שם הוא −16 – ולכן אין שם קיצון.)
ל־f(x) יש נקודת קיצון פנימית אחת בלבד, והיא מקסימום. לכן משמאל לנקודה זו הפונקציה עולה (f′(x)>0) ומימינה יורדת (f′(x)<0): גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x פעם אחת ועובר מחיובי לשלילי.
בגרף I הערכים חיוביים משמאל ושליליים מימין, ואילו בגרף II הערכים שליליים משמאל וחיוביים מימין (זה מתאים למינימום). לכן גרף I מתאר את f′(x).
המכנה חיובי, ולכן הסימן של f′(x) הוא הסימן של (x+10)(x−2):
x
x<−10
−10
−10<x<0
0<x<2
2
2<x<5
x>5
f′(x)
+
0
−
−
0
+
+
f(x)
↗
max
↘
↘
min
↗
↗
תשובה: מקסימום (−10,251−b), מינימום (2,1−b)
סעיף ג
תשובה סופית:b=2
הישר y=−1 (מקביל לציר ה־x) משיק לגרף בנקודת המינימום, ולכן שיעור ה־y של נקודת המינימום הוא −1:
1−b=−1⇒b=2
תשובה:b=2
סעיף ד (1)
תשובה סופית:x=0, x=5, y=−2
f(x)=5x−x2x+4−2.
אנכיות: המכנה מתאפס ב־x=0 וב־x=5, והמונה שם אינו מתאפס (4 ו־9). לכן x=0 ו־x=5.
אופקית: החזקה במכנה (x2) גדולה מהחזקה במונה (x), ולכן השבר שואף ל־0 כאשר x→±∞, והפונקציה שואפת ל־−2: y=−2.
תשובה:x=0, x=5, y=−2
סעיף ד (2)
תשובה סופית:(21,0), (4,0)
ציר ה־y:x=0 אינו בתחום ההגדרה – אין חיתוך.
ציר ה־x:
5x−x2x+4=2⇒x+4=10x−2x2⇒2x2−9x+4=0
x=49±81−32=49±7⇒x=4,x=21
תשובה:(21,0), (4,0)
סעיף ד (3)
תשובה סופית: ראו סקיצה בפתרון המלא.
נסמן את האסימפטוטות x=0, x=5, y=−2, את המקסימום (−10,−1.96), את המינימום (2,−1) ואת נקודות החיתוך (0.5,0), (4,0), ונשתמש בטבלת העלייה והירידה:
תשובה: ראו סקיצה בפתרון המלא.
סעיף ה
תשובה סופית: לא – ל־g(x) אין נקודות קיצון.
g′(x)=f(x)+1. לנקודת קיצון של g(x) נדרש ש־g′(x) תתאפס ותחליף סימן.
g′(x)=0⟺f(x)=−1. לפי הסקיצה, הערך −1 מתקבל רק בנקודת המינימום (2,−1) (בענף השמאלי הערך הגדול ביותר הוא −1.96, ובענף הימני כל הערכים קטנים מ־−2; בענף האמצעי −1 הוא הערך הקטן ביותר).
בסביבת x=2 מתקיים f(x)≥−1, כלומר g′(x)=f(x)+1≥0 משני הצדדים – הנגזרת אינה מחליפה סימן. לכן x=2 אינה נקודת קיצון של g(x), ול־g(x) אין נקודות קיצון.
לפי סעיף ג: f′(0)=0 ו־f′(8)=0; f′(x)<0 בעבור x<0, f′(x)>0 בעבור 0<x<8, ו־f′(x)<0 בעבור 8<x<10.
כלומר גרף הנגזרת עובר דרך ראשית הצירים, שלילי משמאל לה, חיובי אחריה וחוזר ויורד מתחת לציר ה־x.
גרף IV אינו עובר דרך הראשית; בגרף II הסימנים הפוכים (חיובי משמאל לראשית ושלילי אחריה); גרף I אינו עובר דרך הראשית. לכן גרף III.
תשובה: גרף III
סעיף ו
תשובה סופית:a=−1.5
הגרפים של f′(x) ושל a⋅f′(x) נחתכים כאשר f′(x)=a⋅f′(x), כלומר (1−a)f′(x)=0, ולכן f′(x)=0: x=0 ו־x=8. בתחום 0<x<8: f′(x)>0 ו־a⋅f′(x)<0 (כי a<0), כך ש־f′(x) הוא הגרף העליון.
• בעבור x<−3 הנגזרת חיובית, ובעבור x>3 היא שלילית.
בגרף III הענף האמצעי חותך את ציר ה־x מימין לראשית (לא בה). בגרפים I ו־II הענף האמצעי עולה (שלילי משמאל לראשית וחיובי מימינה). רק גרף IV מתאים לכל התכונות.
תשובה: גרף IV
סעיף ו (1)
תשובה סופית: לא נכון – בתחום זה f′(x)<0.
שיפוע המשיק הוא ערך הנגזרת. בתחום x>3 מתקיים f′(x)=(x2−9)2−36x<0 (המונה שלילי והמכנה חיובי). לכן שיפוע המשיק שלילי, וההיגד אינו נכון.
תשובה: לא נכון – בתחום זה f′(x)<0.
סעיף ו (2)
תשובה סופית: נכון – בתחום זה f′(x)>0.
בתחום x<−3: המונה −36x>0 (כי x שלילי) והמכנה חיובי, ולכן f′(x)>0 – שיפוע המשיק חיובי בכל נקודה. ההיגד נכון.
הפונקציה עולה כאשר f′(x)>0 (הגרף של f′ מעל ציר ה־x) ויורדת כאשר f′(x)<0 (הגרף מתחת לציר ה־x). צריך להתחשב גם בנקודות שאינן בתחום, x=±4:
תחום
x<−4
−4<x<0
0<x<4
x>4
סימן f′(x)
+
+
−
−
f(x)
עולה
עולה
יורדת
יורדת
תשובה: עלייה: x<−4, −4<x<0; ירידה: 0<x<4, x>4.
סעיף ג
תשובה סופית: ביטוי III: f(x)=x2−16x2+1
ביטוי I אינו מתאים: המכנה x2+16 אף פעם אינו מתאפס, ולכן הפונקציה מוגדרת לכל x – אבל נתון שהתחום הוא x=±4.
ביטויים II ו־III מוגדרים בתחום x=±4 (כי x2−16=0⇔x=±4). נבדוק את האסימפטוטה האופקית: כאשר x→±∞, הביטוי x2−16x2 שואף ל־1 (המקדמים של x2 במונה ובמכנה שווים).
בביטוי II: y→1+2=3, כלומר אסימפטוטה y=3 – לא מתאים.
בביטוי III: y→1+1=2, כלומר אסימפטוטה y=2 – מתאים.
(בדיקה: לביטוי III f′(x)=(x2−16)22x(x2−16)−x2⋅2x=(x2−16)2−32x, ואכן f′(x)=0 רק ב־x=0, חיובית ל־x<0 ושלילית ל־x>0, כמו בגרף.)
תשובה: ביטוי III: f(x)=x2−16x2+1
סעיף ד
תשובה סופית:(0,1), (8,0), (−8,0)
חיתוך עם ציר ה־y (x=0):
f(0)=0−160+1=1⇒(0,1)
חיתוך עם ציר ה־x (f(x)=0):
x2−16x2+1=0⇒x2−16x2=−1
x2=−(x2−16)⇒2x2=16⇒x2=8⇒x=±8
(שני הערכים בתחום, כי ±8=±4.)
תשובה:(0,1), (8,0), (−8,0)
סעיף ה
תשובה סופית: ראו סקיצה.
נאסוף את מה שמצאנו: אסימפטוטות אנכיות x=±4, אסימפטוטה אופקית y=2, מקסימום ב־(0,1) (f(0)=1), חיתוך עם ציר ה־x ב־x=±8≈±2.83, ותחומי העלייה והירידה מסעיף ב.
שימו לב: משמאל ל־x=−4 הפונקציה עולה ומתקרבת לאסימפטוטה y=2 מלמעלה כאשר x→−∞, ובין −4 ל־4 הגרף הוא „כיפה” הפוכה עם מקסימום ב־(0,1).
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ו
תשובה סופית:31 יחידות שטח.
הגרף של f′(x) חותך את ציר ה־x ב־x=0. בין x=0 ל־x=2 הגרף של f′(x) נמצא מתחת לציר ה־x, ולכן השטח הוא מינוס האינטגרל:
לפי הסעיפים הקודמים: התחום x≤5, הפונקציה יורדת עד (0,0), עולה עד המקסימום (4,162)≈(4,22.63) ויורדת עד נקודת הקצה (5,0).
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ה
תשובה סופית:c=162−20≈2.63
הגרף של g(x)=f(x)−c הוא הגרף של f(x) מוזז c יחידות למטה. לכן לפונקציה g(x) אותן נקודות קיצון בשיעורי ה־x, ושיעורי ה־y קטנים ב־c: מינימום (0,−c) ומקסימום (4,162−c).
ישר אופקי y=20 משיק לגרף בנקודת קיצון. הוא אינו יכול להשיק במינימום, כי −c<0<20. לכן הוא משיק במקסימום:
הפונקציה עולה כאשר f′(x)>0 (גרף הנגזרת מעל ציר ה־x) ויורדת כאשר f′(x)<0 (מתחת לציר ה־x). מהסרטוט:
x
x<−3
−3
−3<x<0
0
0<x<3
3
x>3
f′(x)
−
0
+
0
+
0
−
f(x)
יורדת
מינימום
עולה
עולה
מקסימום
יורדת
ב־x=0 הנגזרת מתאפסת אבל אינה מחליפה סימן (חיובית משני הצדדים), ולכן הפונקציה עולה בכל התחום −3<x<3.
תשובה: עלייה: −3<x<3; ירידה: x<−3, x>3.
סעיף א (2)
תשובה סופית:x=−3 מינימום, x=3 מקסימום.
לפי הטבלה בסעיף א (1):
• ב־x=−3 הנגזרת עוברת משלילית לחיובית – הפונקציה יורדת ואז עולה: מינימום.
• ב־x=3 הנגזרת עוברת מחיובית לשלילית – הפונקציה עולה ואז יורדת: מקסימום.
• ב־x=0 הנגזרת מתאפסת אבל לא מחליפה סימן, ולכן אין שם נקודת קיצון.
תשובה:x=−3 מינימום, x=3 מקסימום.
סעיף ב
תשובה סופית: גרף III.
לפי סעיף א, גרף f(x) צריך: לרדת עד נקודת מינימום משמאל לציר ה־y, לעלות (עם נקודה „שטוחה” ב־x=0, שבה המשיק אופקי) עד נקודת מקסימום מימין לציר ה־y, ואחר כך לרדת.
גרף I – שתי נקודות מינימום ומקסימום ב־x=0 – אינו מתאים. גרף II – מקסימום משמאל ומינימום מימין – הפוך. גרף III מתאים.
תשובה: גרף III.
סעיף ג
תשובה סופית: לא – האינטגרל שווה ל־S2−S1, כי בתחום −3≤x≤0 הגרף מתחת לציר ה־x.
f(0)=0 (הגרף עובר בראשית), והפונקציה עולה בתחום −3<x<3. לכן:
• בתחום −3≤x<0: f(x)<f(0)=0 – הגרף מתחת לציר ה־x, ולכן ∫−30f(x)dx=−S1.
• בתחום 0<x≤3: f(x)>0 – הגרף מעל ציר ה־x, ולכן ∫03f(x)dx=S2.
∫−33f(x)dx=∫−30f(x)dx+∫03f(x)dx=−S1+S2
זה שווה ל־S1+S2 רק אם S1=0, וזה לא המצב (S1>0). לכן השוויון אינו מתקיים.
תשובה: לא – האינטגרל שווה ל־S2−S1, כי בתחום −3≤x≤0 הגרף מתחת לציר ה־x.
סעיף ד
תשובה סופית:x=1 מינימום, x=7 מקסימום.
הגרף של g(x)=f(x−4) הוא הגרף של f(x) מוזז 4 יחידות ימינה. לכן כל נקודה זזה ב־4 בכיוון ציר ה־x, וסוג נקודות הקיצון נשמר:
מינימום: x=−3+4=1. מקסימום: x=3+4=7.
(בדיקה: g′(x)=f′(x−4), ו־f′(x−4)=0 כאשר x−4=−3 או x−4=3.)
f′(x)=0 כאשר x2−4x+3=0, כלומר (x−1)(x−3)=0: x=1 או x=3.
f(1)=1−21−4+5=−2f(3)=3−29−12+5=2
טבלת סימן הנגזרת (המכנה תמיד חיובי, לכן הסימן הוא סימן המונה):
x
x<1
x=1
1<x<2
2<x<3
x=3
x>3
f′(x)
+
0
−
−
0
+
f(x)
עולה
מקסימום
יורדת
יורדת
מינימום
עולה
תשובה:(1,−2) מקסימום, (3,2) מינימום
סעיף א (5)
תשובה סופית: ראו סקיצה.
משמאל לאסימפטוטה הגרף כולו מתחת לציר ה־x (עם מקסימום ב־(1,−2)), ומימין לה כולו מעל ציר ה־x (עם מינימום ב־(3,2)).
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ב (1)
תשובה סופית: ראו סקיצה.
g(x)=∣f(x)∣: החלק של הגרף של f(x) שמעל ציר ה־x נשאר כמו שהוא, והחלק שמתחת לציר ה־x משתקף כלפי מעלה (סימטריה ביחס לציר ה־x). כל הגרף של f משמאל ל־x=2 שלילי, ולכן הוא כולו משתקף.
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ב (2)
תשובה סופית:(1,2) מינימום, (3,2) מינימום
המקסימום (1,−2) של f משתקף ל־(1,2) והופך למינימום: משמאל ל־x=1 הגרף של g יורד ומימין לו (עד האסימפטוטה) עולה.
המינימום (3,2) של f נמצא מעל ציר ה־x ולכן לא משתנה.
תשובה:(1,2) מינימום, (3,2) מינימום
סעיף ב (3)
תשובה סופית: 4 פתרונות
הישר y=3 נמצא מעל שתי נקודות המינימום של g (ששתיהן בגובה 2). בכל אחד משני הענפים של g הגרף שואף לאינסוף בשני הצדדים, ולכן הישר y=3 חותך כל ענף פעמיים – סך הכול 4 נקודות חיתוך (ראו בסקיצה).
(בדיקה אלגברית: f(x)=3 נותן x=27±5 – שני פתרונות מימין לאסימפטוטה, ו־f(x)=−3 נותן x=21±5 – שני פתרונות משמאל לה.)
המונה −8 לעולם לא מתאפס, ולכן אין נקודות קיצון. הסימן של f′(x) תלוי בסימן של (4x−1)3, כלומר בסימן של 4x−1:
x
x<41
x>41
4x−1
−
+
f′(x)
+
−
f(x)
עולה
יורדת
תשובה: עולה: x<41; יורדת: x>41
סעיף א (5)
תשובה סופית: ראו סקיצה.
משני צידי האסימפטוטה האנכית הגרף שואף ל־+∞, ובקצוות הוא מתקרב לאסימפטוטה y=−4 מלמעלה (כי (4x−1)21>0).
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ב
תשובה סופית: גרף II
לפי טבלת סעיף א (4): משמאל ל־x=41 הפונקציה עולה, ולכן f′(x)>0 – גרף הנגזרת מעל ציר ה־x. מימין ל־x=41 הפונקציה יורדת, ולכן f′(x)<0 – גרף הנגזרת מתחת לציר ה־x.
רק בגרף II הגרף מעל ציר ה־x משמאל לאסימפטוטה ומתחתיו מימין לה. (בגרף I הסימנים הפוכים, ובגרף III הגרף חיובי משני הצדדים – זה מתאים ל־f(x) עצמה ולא לנגזרת.)
תשובה: גרף II
סעיף ג
תשובה סופית:S=44140≈0.091
בתחום 1≤x≤2 גרף הנגזרת מתחת לציר ה־x (f′(x)<0), ולכן השטח הוא מינוס האינטגרל:
אסימפטוטה אופקית: כאשר x→±∞ המכנה גדל מאוד, 4x2−14→0, ולכן f(x)→2: y=2.
תשובה:x=21, x=−21, y=2
סעיף ד (2)
תשובה סופית: ראו סקיצה.
נקודות עזר: חיתוך עם ציר ה־y הוא נקודת המקסימום (0,−2). חיתוך עם ציר ה־x: 4x2−14=−2⇒4x2−1=−2⇒x2=−41 – אין פתרון, ולכן אין חיתוך עם ציר ה־x.
בשני הענפים החיצוניים הגרף מעל y=2 ושואף ל־+∞ ליד האסימפטוטות; בענף האמצעי הגרף מתחת ל־−2, עם מקסימום ב־(0,−2).
תשובה: ראו סקיצה.
סעיף ה
תשובה סופית: גרף II
לפי סעיף ב (2): עבור x<0 (בשני תחומי ההגדרה) f′(x)>0 – גרף הנגזרת מעל ציר ה־x; עבור x>0f′(x)<0 – גרף הנגזרת מתחת לציר ה־x; ו־f′(0)=0 – גרף הנגזרת עובר בראשית.
רק גרף II מתאים: משמאל לראשית הוא חיובי ומימין לה שלילי. (בגרף III הסימנים הפוכים, ובגרף I הגרף אינו מחליף סימן ב־x=0.)
תשובה: גרף II
סעיף ו
תשובה סופית:S=3.2
השטח מוגבל בין x=0 (שם גרף הנגזרת חותך את ציר ה־x) לבין x=31. בתחום זה f′(x)<0 (הגרף מתחת לציר ה־x), ולכן השטח הוא מינוס האינטגרל: